כרתי על שולחן ערוך יורה דעה צ״ו

מהדורה: כרתי ופלתי, וורשא תרל"ח

מקור שולחן ערוך, יורה דעה צ״ו
1 דין מאכל חריף שנחתך בסכין של בשר. ובו ה' סעיפים: צנון או סילקא שחתכם בסכין של בשר בן יומו או שאינו מקונח אסור לאכלם בחלב עד שיטול ממקום החתך כדי נטילת מקום שהוא כעובי אצבע או שיטעמנו ולא יהא בו טעם בשר שאז מותר בהדחה ויש אומרים דהוא הדין לאינו בן יומו והוא מקונח. ואם לא נטל מהם כדי נטילת מקום וגם לא טעמם ובשלם בחלב צריך ששים כנגד מה שנגע מהסכין בהם וה"ה לחתכם בסכין של עובד כוכבים: הגה ואם חתכן דק דק צריך לשער ס' נגד כל הצנון ב"י בשם סמ"ק וי"א שאם חתך צנון בסכין של איסור כולו אסור רשב"א ור"ן וכן משמע בארוך כלל ל"ה וכן אם חתכו בסכין של בשר אסור כולו בחלב וכן נוהגין לכתחילה אבל בדיעבד אין לאסור רק כדי נטילה ב"י ואו"ה . וכל זה אם חתך הצנון עצמו אבל אם חתך הירק שעל הצנון אין לחוש ואם יש ספק אם נחתך בסכין של איסור אזלינן לקולא שם לכן קונים הצנונות שיש בהן חתוכין לצד זנבותיהן כי תלינן שנעשה במרא וחצינא שם בהג"ה ומהרא"י בהגהת ש"ד ובמקום שאין נמצא לקנות רק החתוכים בסכין נוהגין לקנותו ולהתיר ע"י נטילת מקום:
2 אם חתך בו שומין ובצלים וכרישין ותמכא שקורין קרי"ן הגהת ש"ד והגהת או"ה שם וכיוצא בהם מדברים החריפים ופירות חמוצים אורחות חיים ודגים מלוחים דינם שוה לחתוך בו צנון שבולי לקט: הגה ומכל מקום מותר לאכול מרקחת חריפים של עובדי כוכבים כגון זנגביל וכיוצא בו דיש להם כלים מיוחדים לכך או תולשין אותו מרדכי ואגודה פ' כיצד מברכין:
3 תבלין שנדוכו במדוכה של בשר בן יומו אסור לאכלם בחלב. וי"א אפי' אינו בן יומו רשב"א סימן תמ"ט ובארוך וע"ל סימן צ"ה סוף ס"ב בהג"ה:
4 מי לימוני"ש שמביאים העובדי כוכבים וכן חתיכות דג מליח שמביאים העובדי כוכבים בחביות מותרים: הגה מפני שמביאים הרבה ביחד ואף אם נאסרו מקצתן שנחתכו בראשונה עם סכין עובד כוכבים נתבטלו באחרים הנחתכים אחר כן שאינן נאסרין כי כבר נתבטל טעם הסכין בראשונים ולכן כולם מותרים וכל כיוצא בזה בית יוסף בשם שבולי לקט ולכן אוכלים בקצת מקומות הכרוב שקורין קומפש"ט אע"ג דפרוס וחתוך ויש מקומות שמחמירין בזה ואין לשנות המנהג מהרי"ו סי' מ"ט אבל שאר דברים שאינם חריפין כגון תפוחים או לפתות יבשים וכדומה נוהגין בהן היתר כמו בלימוני"ש ואין להחמיר כלל בארוך:
5 חתך קישואים בסכין של בשר מותר לאכלם בחלב בגרידה בלבד שיגרוד ממקום החתך ואם חתך בו לפת אפי' גרידה אינו צריך אלא הדחה בעלמא ולא עוד אלא אפילו צנון שחתך אחר הלפת שרי בהדחה כמו הלפת לפי שטעם הלפת משונה ומבטל טעם הנפלט מהסכין: הגה ודוקא לפת שטעמו משונה אבל ירק או לחם ושאר דברים לא ואפי' בלפת אין להתיר לחתוך צנון רק פעם אחת אבל לא הרבה פעמים אם לא שחתך כל פעם לפת בין חתיכת צנון לצנון ב"י בשם סמ"ג:
פירוש כרתי על שולחן ערוך יורה דעה צ״ו
1 צנון דעת המחבר הואיל והם חריף משוי' לי' לנ"ט בר נ"ט כחד נ"ט אף דבנתבשל לא אמרינן כן טעם חריף משוי לי' יותר פר"ח חולק ועיקר כמחבר:
2 שאינו מקונח היינו בידעינן ודאי אבל סתם סכין סגי בקליפה
3 יטעמנו ומותר לכתחילה על סמך טעימה זו פר"ח ודלא כהש"ך
4 דה"ה לאינו ב"י דחורפא משוי לי' לשבח:
5 כנגד מה שנגע להסכין היינו אם הוא פתוח מכדי נ"ט הא בלא"ה סגי בס' נגד נטילה
6 כנגד כל צנון דכל חתיכה קטנה בלע ואם הסכין קטן ממנו א"צ רק נגד מקום סכין וזהו לר"א אבל לר"ת דחנ"נ בכל איסורים צרוך לשער נגד כל צנון אף דגדול מסכין דכל חתיכ' נ"נ וכתב הש"ך היכי דבעי נ"מ ונתבשל צריך ס' נגד נ"מ אבל לא נגד כל צנון דלא אמרי' בי' איסור דבוק ולא כמהר"מ לובלין:
7 הירק וכו' מ"מ יש בהו חריפות קצת וכן זנבות וצריך קליפה ת"ח:
8 ואם ספק וכו' הש"ך ופר"ח השיגו כיון דאם חתך ודאי אסור דהוא ודאי דבר חריף ה"ל ספק תורה להחמיר רק או"ה מיירי דלא ברירא לן דהוא דבר חריף וצריך ישוב לדבריהם דהא יש לירק ההוא חזקת היתר והעמד הדבר על חזקתו דלא נחתך בסכין של איסור ואף בשל תורה אזלינן להקל
9 תבלין וכו' דס"ל חורפא דתבלין ודוחקא דסכינתא עדיף מנתבשלו ומשויא לי' לשבח
10 ויש אוסרין דחורפ' משויא לשבח ועיין מ"ש פלתי דלא אסרה תורה אלא בת יומא ולא חיישינן דישתמש בו דבר חריף: